פסק-דין בתיק תע"א 2552-09

1.         שתי שאלות ניצבות לפתחנו בתביעה זו: השאלה הראשונה היא האם יש לראות את התובעים כמי שעבדו במקום עבודה אחד הן בתקופת עבודתם אצל הנתבעת 1 (להלן - חברת גיוס ישיר), והן בתקופת עבודתם אצל הנתבעת 2 (להלן - חברת קווים). זאת, לצורך ההכרעה בדבר זכאות התובעים לפיצויי פיטורים. השאלה השניה האם יש לחייב את חברת קווים בתשלום פיצוי הלנת שכר לתובעים בגין האיחור הרב בתשלום שכר חודש מאי 2009.

2.         טענות הצדדים

            התובעים טוענים כי עבדו בחברת קווים מחודש יוני 2007 באמצעות חברת גיוס ישיר. זו האחרונה שילמה את שכרם בסך של 6,000 ש"ח (תלושי שכר של חברת גיוס ישיר בע"מ צורפו לכתב התביעה). ואולם בחודשים פברואר-מרץ 2009 הפסיקה חברת גיוס ישיר לשלם את שכרם, אף כי קיבלו את תלושי השכר. בחודש אפריל 2009 קיבלו התובעים שכר מחברת קווים, ובחודש יוני הודיעה האחרונה לתובעים כי שכרם יופחת לסך של 5,5000 ש"ח. משסירבו להורדה פוטרו מעבודתם. התובעים טוענים עוד כי לא שולם להם שכר חודש מאי 2009. בכתב התביעה נתבעו כל הסעדים משתי הנתבעות, ובכלל זה: שכר עבודה לחודשים פברואר, מרץ ומאי 2009, פיצויי פיטורים, דמי הבראה פדיון חופשה והחזר הוצאות נסיעה.

3.         מנגד טוענת חברת קווים כי חברת גיוס ישיר סיפקה לה שירותים כקבלן משנה, וחברת קווים שילמה לחברת גיוס ישיר את מלוא התמורה עבור שירותים אלה. התובעים עבדו בחברת קווים בחודשים אפריל-מאי 2009 בלבד, אך עזבו את עבודתם באופן פתאומי, מבלי ליתן הודעה מוקדמת. לפיכך נוכתה זו משכרם בחודש מאי 2009. התובעים אינם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים הן משום שהתפטרו, והן משום שעבדו בחברת קווים חודשיים בלבד. כמו כן אין כל עילה לחייב את חברת קווים לשלם לתובעים שכר או תשלומים אחרים עבור התקופה שקדמה לתחילת עבודתם אצלה.

4.         ביום 5.1.2010 ניתן פסק דין על פי כתב התביעה נגד הנתבעות בשל אי הגשת כתב הגנה. פסק הדין נגד חברת קווים בוטל לבקשתה (החלטה מיום 28.7.2010), ואילו פסק הדין נגד חברת גיוס ישיר נותר על כנו. משכך התנהל הדיון בתביעת התובעים נגד חברת קווים בלבד. כמו כן בדיון המוקדם שהתקיים ביום 28.4.11 הודיע ב"כ התובעים כי הם אינם תובעים שכר מחברת קווים, פרט לחודשים אפריל מאי 2009. כמו כן הם אינם תובעים דמי הבראה ופדיון חופשה (ע' 2 ש' 9-10).

5.         האם זכאים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים?

            סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי:

"מי שעבד שנה אחת ברציפות - ........ - אצל מעביד אחד או

במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו

פיצויי פיטורים" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע 1 עבד בחברת קווים בחודשים אפריל-מאי 2009, והתובע 2 עבד בחברה זו בחודש מאי 2009 (מוסכמות 1 ו-2 בדיון המוקדם ביום 28.4.2011). בסיכומיו לא טען ב"כ התובעים באופן מפורש כי יש לראות את התובעים כמי שעבדו בחברת קווים במשך כל תקופת עבודתם בחברת גיוס ישיר, אך טען כי חברת קווים לא הוכיחה כי במשך חודשים רבים הם לא עבדו אצלה.

נבהיר כי נטל ההוכחה להוכיח כי עבדו בחברת קווים במשך כל התקופה מוטל על התובעים. מן האמור בכתב התביעה ובתלושי השכר שצורפו אליו עולה כי התובעים עבדו בחברת גיוס ישיר בע"מ. יתר על כן, גם מדברי ב"כ התובעים בדיון המוקדם (סעיף 4 לעיל) עולה כי התובעים לא סברו כי עבדו במשך כל התקופה בחברת קווים, ועל כן ויתרו התובעים על התביעה לשכר עבודה לפני חודש אפריל 2009, ועל תשלום פדיון חופשה ודמי הבראה. גרסה זו עלתה לראשונה רק משנותרה חברת קווים נתבעת יחידה בתיק, וגם אז לא נטענה הטענה באופן מפורש.

לא זו בלבד שמדובר בטענה מאוחרת, אלא שטענה זו לא הוכחה. התובעים לא הציגו לפנינו ראיות המבססות טענה כי חברת קווים היתה מעבידתם מחודש יוני 2007, ולא הוכח כי התקיימו בענייננו הסממנים המאפיינים יחסי עובד מעביד בין התובעים לחברת קווים (ראו לעניין זה: ע"ע 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי - אליהו משה דיין ואח', ניתן ביום 24.4.12).

6.         יתר על כן, מחומר הראיות שהוצג לפנינו, ובפרט מעדויותיהם של התובעים עצמם,  עולה כי התובעים היו עובדי חברת גיוס ישיר, אשר סיפקה שירותים, ובכלל זה עובדים, לא רק לחברת קווים אלא גם לחברות אחרות. כך, כאשר נשאל התובע אלכסנדר וורוטילוב אם עבד גם בחברת שפיר, השיב בחיוב, אך מיד חזר בו וציין כי:

"לא עבדנו בשום מקום עם שפיר" (ע' 5 ש' 21-29).

גם בהמשך אישר התובע 1 כי  עבד בחברה מטעם חברת גיוס ישיר באיזה כפר מול הדסה, והוסיף כי:

"בנינו שם מפעל"

התובע 1 הוסיף כי עבד בחברת קווים רק מסוף פברואר (ע' 6 ש' 16-19). גם התובע ולרי קלרש אישר כי עבד מטעם חברת גיוס ישיר לא רק בקווים אלא גם בחברות אחרות (ע' 8 ש' 28-29). בנוסף לכך הצהירו התובעים בתצהיריהם כי עבדו בחברת קווים בהצבת תמרורי תנועה בעיקר (סעיף 3), ואולם מעדותו של התובע ולרי קלרש עולה כי לא זו היתה עיקר עבודתו, וכי עבד גם במסגריה וגם בבטון (ע' 8 ש' 20-21).

ביסוס לדברי התובעים כי לא עבדו רק בחברת קווים נמצא בחשבוניות שצורפו לתצהירו של מר צהלון חביב, מנהל חברת קווים. מן החשבוניות עולה כי ההתקשרות בין חברת קווים לחברת גיוס ישיר לא היתה רצופה. בתצהירו פירט מר חביב את החודשים שבהם הוצבו התובעים לעבודה בחברת קווים מטעם חברת גיוס ישיר (סעיף 8). מר חביב לא נחקר על האמור בסעיף זה בתצהירו בחקירה הנגדית, ודבריו אלה לא נסתרו (ראו גם דברי מר חביב בע' 15 ש' 12-14).